top of page

ולא הבנתי

  • תמונת הסופר/ת: Giulia
    Giulia
  • 16 במרץ 2019
  • זמן קריאה 1 דקות

עד לאותו הרגע עד כמה העצב שלך היה גדול. יש לך עיניים שמספרות את הנפש. וכשהסתכלת עלי כך בלי לומר ולא מילה אחת, הבנתי כמה איפוק ושליטה יש בך. למשך כמה שניות אמרת את שלא אמרת חודשים. שתדעי, אמרו העיניים, אני אוהב אותך אהבה עצומה, שתדעי, הן המשיכו, אני רוצה אותך, אני צריך אותך, אל תלכי. הן אמרו, הכאב והעצב האלו קשים מנשוא. הן סיפרו לי על האהבה שלנו, הפגיעה שאתה חש. הן סיפרו על חוסר אונים ועל כוח. על איפוק שלא ידעת בחייך. על משמעת עצמית ועל אדם אחד שבחר לא להיות אנוכי. אותן העיניים גרמו לי ליפול לרגליך, לאהוב אותך עד לנימי הנפש העדינים ולא לעזוב. גם. כשהייתי. צריכה. תנחש, אומר לך במבטי שלי, כמה אני אוהבת אותך. תזכור.



ree

 
 
 

תגובות

דירוג של 0 מתוך 5 כוכבים
אין עדיין דירוגים

הוספת דירוג

Prologue

52797133_146409763040255_301186027459817

​מילים שנוגעות בנימים הקטנים של הנפש. 

הרשמו לקבלת עדכונים

חנות הספרים 

watercolor.jpg
logolarge_edited.png
  • Instagram
  • Linkedin
  • facebook

©2025 by Giulia

bottom of page