מהגנה להתקפה: החזית החמישית – חזית התודעה

ד"ר דניאלה ג'וליה טראוב

בשנת 2012, בעודי סטודנטית צעירה באוניברסיטה העברית, פרץ מבצע "עמוד ענן". למרות שחרורי משירות צבאי סדיר רק שנה קודם לכן, לא נקראתי לשירות מילואים. המעבר החד מליבת העשייה המבצעית בצה"ל למצב של חוסר יכולת לתרום למאמץ הלאומי עורר בי תחושת אי-נוחות עמוקה. באותה תקופה, המדיות החברתיות היו עוד בחיתוליהן, אך אני ועמיתתי לספסל הלימודים זיהינו בהן פלטפורמה אסטרטגית לתרומה אזרחית.

יזמנו הקמת מרכז הסברה אופרטיבי (חמ"ל הסברה) שמשך אליו מאות סטודנטים, אשר עסקו ביצירת תכנים, עיצוב גרפי, תרגום לשפות זרות והפצת מידע. במפתיע, משרדי הממשלה – ובפרט משרדי ההסברה והחוץ – פנו אלינו בבקשת סיוע, בניגוד להנחתנו המקורית שהם יעניקו לנו תמיכה.

תופעה זו חזרה על עצמה במבצע "צוק איתן" (2014), כאשר הובלנו את קמפיין "Bring Back Our Boys" בשיתוף עם "שגרירים ברשת". ושוב גם במלחמת חרבות ברזל (2023), אך הפעם ניכר שיפור מסוים – כל נציגות דיפלומטית ישראלית תחזקה נוכחות במדיה החברתית, ומשרד התפוצות הפעיל יחידה מקצועית בתחום. יחד עם זאת גם במלחמה קריטית זו ניכר כאוס ארגוני. פיקוד דרום של צה"ל ניסה להקים מרכז הסברה עצמאי באמצעות אנשי מילואים, במקביל למעורבותה של יחידת התודעה של צה"ל (הפועלת אל מול מדינות אויב), משרדי ההסברה, התפוצות והחוץ. התוצאה הצפויה הייתה כישלון חרוץ נוסף למערך ההסברה הישראלי, ששוב נשען על למעלה מ-70 ארגונים אזרחיים, חלקם ספונטניים וחלקם מאורגנים, עבור שיפור תדמיתה של ישראל.

בזמני, המשרדים הממשלתיים פנו אל החברה האזרחית, אלינו, עבור סיוע. דבר לא השתנה כאשר שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן ביקשה את עזרתם של אושיות רשת בהצגתה של ישראל ברשתות החברתיות ב-2023 עם פרוץ המלחמה.

אל מול חוסר הארגון הממשלתי, בה יד שמאל לא הבינה מה יד ימין עושה, ניצב, במלחמה האחרונה וגם לפניה, מערך הסברתי משומן של ארגון חמאס. המסר של החמאס הדהד מצד אחד את ניצחונם כגיבורים על ה"כיבוש הציוני" ומצד שני הדגיש את "רצח העם" שעושה להם ישראל. אותו המסר הדהד ברחבי העולם ויצר גלי הזדהות ואהדה עבור הפלסטינים על חשבונה של ישראל.

אין זה רק עניין של כישלון הסברתי או במילים יותר מדויקות כישלון מלחמת התודעה, שכן תמיכה עולמית הינה חשובה עבור המדינאים בכדי שיוכלו לפעול דיפלומטית וצבאית לאורך זמן על מנת להשיג את יעדי המלחמה. ללא אותה התמיכה, ישראל אף יכולה להגיע למצב הפוך בו העולם תוקף ומחרים אותה בחזיתות שלא יאפשרו את המשך הלחימה או את שרידותה של הכלכלה הישראלית.  על כן, להסברה יש תפקיד חשוב. חמאס הבינה זאת. ישראל טרם.

מאמר זה בוחן את שאלת הכשל במלחמת התודעה הישראלית אל מול הצלחתם של מבצעי התודעה של חמאס, תוך התמקדות בדרכים לשיפור המענה הישראלי. המאמר מציג ראשית את המסגרת התיאורטית של לוחמת מידע ולוחמה פסיכולוגית, מנתח את האסטרטגיות והטקטיקות שבהן משתמש חמאס, ולבסוף מזהה את כשלי מערכת ההסברה הישראלית ומציע דרכים לשיפורה. השאלה המרכזית העומדת במוקד מאמר זה הינה: מדוע מערכת ההסברה הישראלית נכשלה בהתמודדות עם מלחמת התודעה של חמאס, וכיצד ניתן לשפר אותה?

מהי בכלל מלחמת תודעה?

ראשית יש להבין מהי בכלל מלחמת תודעה ומהן שורשיה שכן חמאס לא המציא את הגלגל. מלחמת מידע או תודעה הינה השימוש במידע על מנת להשיג יעדים אסטרטגיים של מדינה. המרחב בו מתקיימת חזית זו הינה בתקשורת המוסדית, במדיה החברתית ובנאומים והרצאות ומטרתה להשפיע פסיכולוגית על הציבור הרחב בכדי שיפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות. 

במוקד חזית זו עומד הנרטיב האסטרטגי  - מאמץ מכוון לעיצוב משמעות משותפת בקרב קהלי יעד, באופן המשרת את המטרות האסטרטגיות של יוצר הנרטיב .נרטיבים אלה אינם עוסקים רק בהעברת מידע, אלא חותרים להשפעה מהותית על האופן שבו אנשים תופסים ומפרשים את המציאות עצמה.

איש התודעה הצבאי מנסה לשנות נאמנויות פוליטיות או אמונות עמוקות, ליצור תוכן הנתפס כמהדהד את תפיסותיהם הקיימות, כאילו הוא נובע מתוך הקהילה עצמה ולא ממקור חיצוני. לעיתים קרובות ישתמש איש התודעה ברגשות, כמו כעס, פחד או עצב, שכן רגשות אלה נוטים לגבור על שיקולים רציונאליים. עיצובה של תעמולה אפקטיבית מתבססת על ארבעה קריטריונים יסודיים, בדומה לסיסמאות שיווק אפקטיביות: עליה להיות נראית, מובנת, זכירה, ומעוררת לפעולה.

מבצעי תודעה אלה דומים מאוד לקמפייני שיווק עסקיים שבהן העסק מנסה לשכנע את הלקוח לקנות מוצר מסויים. במקרה שלנו, המוצר הוא צדקתה של מדינת ישראל לפתוח, להמשיך ולנצח במלחמה אל מול חמאס.

שימוש בפסיכולוגיה על מנת להשיג יעדים אינה חדשה. החל ממלחמת אשור ויהודה, דרך מלחמת טרויה ועד מלחמות העולם, המניפולציה התודעתית היוותה מרכיב אינטגרלי באסטרטגיה הצבאית. במהלך המאה העשרים, מערכות תעמולה שימשו באופן שיטתי הן את כוחות בעלות הברית והן את כוחות הציר במטרה להשפיע על המורל האזרחי והצבאי. לדוגמה, ארצות הברית, גרמניה והאיחוד הסובייטי ניצלו סרטים ושידורי רדיו לעיצוב תפיסות הציבור ולהשפעה על פעולות היריב.[1][2][3][4][5][6]

המהפכה הדיגיטלית חוללה שינוי עמוק באופי ובהיקף של לוחמת התודעה. התמורה המשמעותית ביותר התרחשה במעבר מתעמולה המונית-אחידה לאסטרטגיות תודעתיות מותאמות-קהל, המבוססות על פילוח מדויק של קהלי יעד.

פלטפורמות המדיה החברתית הפכו לזירת המערכה המרכזית בלוחמת המידע המודרנית. הן מאפשרות הפצה מיידית של מסרים אסטרטגיים לקהלים גלובליים, תוך ניצול מנגנוני אלגוריתמים שמגבירים את נראות התוכן הנבחר ומאפשרים ניטור בזמן אמת של אפקטיביות המסרים .הזירה הדיגיטלית מדגישה את חשיבות התזמון, האותנטיות הנתפסת והרלוונטיות התרבותית של המסרים – גורמים שמשחקים תפקיד מכריע בהצלחת מאמצי השפעה. לכך הצטרפה גם טכנולוגית ה-AI, בינה מלאכותית, אשר יכולה לזהות. הלכי רוח ציבוריים, נקודות תורפה פסיכולוגיות ודפוסי התנהגות קולקטיביים, ולהציע אסטרטגיות השפעה מותאמות.

במקביל להתפתחויות אלה, טכנולוגיית ה"Deepfake",  יצרה ממד חדש של אתגרים בזירת המידע. טכנולוגיה זו מאפשרת יצירת תכנים מזויפים בעלי מראה אותנטי לחלוטין, המקשים על הבחנה בין אמת לבדיה.

המשמעות האסטרטגית של התפתחויות אלה היא יצירת נוף תקשורתי חדש, בו הקווים המפרידים בין אמת לבדיה ובין תקשורת אותנטית למניפולציה מכוונת, הופכים מטושטשים יותר ויותר. התוצאה היא ערעור על יסודות האמון החברתי והפיכת זירת המידע עצמה לשדה קרב מרכזי בעימותים גיאופוליטיים עכשוויים.[7] 

למה זה בכלל משנה?

חברת סייבר ישראלית חשפה כיצד רשת מתוחכמת של בוטים ואווטרים פיקטיביים, שנטוותה ביד-אמן, מהדהדת תכנים אנטי-ישראליים והופכת אותם לוויראליים באופן מלאכותי. כבר בשבעה באוקטובר 2023, בעוד טרם החל הטבח בעוטף עזה, החלו "משפיענים" עזתיים לצייץ על "גיהינום שמתרחש" בעזה, מקדימים את המציאות במסגרת מערכה תודעתית מתוכננת.

ישראל ניצבת בפני מתקפה מתוחכמת ורחבת היקף בחזית התודעה, המנוהלת בידי ארבע מדינות עיקריות: רוסיה, סין, איראן וקטאר וששלוחתן הינה החמאס. כל אחת מהן מפעילה אסטרטגיות ייחודיות להפצת דיסאינפורמציה ולהחלשת הלגיטימציה של ישראל, כחלק מאסטרטגיה רחבה יותר להחלשת העולם המערבי והסדר העולמי בהובלת ארה"ב. רוסיה מתמחה בהפעלת "חוות טרולים" והתחזות לכלי תקשורת מהימנים; סין רוכשת ערוצי תקשורת ומשתמשת בפלטפורמות כמו טיקטוק להפצת נרטיבים אנטי-ישראליים; איראן מפעילה סוכנים ברשתות חברתיות כדי להעצים מתחים חברתיים ולשסות בין ישראלים; וקטאר מזרימה מיליארדי דולרים לאוניברסיטאות מערביות ומפעילה ערוצי תקשורת כמו אל-ג'זירה להטיית דעת הקהל העולמית.

הטקטיקות המשמשות את המדינות הללו כוללות הפצת שקרים, יצירת דיסאינפורמציה ממוקדת, הפצת תיאוריות קונספירציה, הפעלת חשבונות פיקטיביים ברשתות חברתיות, והעלאת תכנים אנטישמיים במסווה של ביקורת פוליטית לגיטימית. מטרתן לערער את אמון הציבור במוסדות, לחדד מתחים חברתיים קיימים, ולעורר עוינות נגד ישראל והיהודים. אסטרטגיית "הפירוק מבפנים" מכוונת גם להפעיל לחץ על ממשלות להגביל את חופש הפעולה של ישראל ולהחליש את יכולתה להגן על עצמה בשדה הקרב.

המאמצים הללו נשאו פרי משמעותי, כפי שמעידים סקרים המצביעים על שינוי דרמטי בדעת הקהל האמריקאית: לראשונה, רוב האמריקאים מביעים עמדות שליליות כלפי ישראל, ובקרב צעירים בגילאי 18-24, כ-48% אחוז תומכים בחמאס על פני ישראל. הצעירים בארה"ב מחזיקים דעות אנטי-ישראליות יותר מאשר המבוגרים, והסקרים מצביעים על מגמת התחזקות של תפיסות אלה לאורך זמן, דבר המרמז על השפעה עמוקה ומתמשכת של מאמצי התעמולה. משמעות הדבר הינו שישראל ניצבת מול חזית צבאית ומודיעינית מאוגנת על ידי מעצמות ומעצמות אזוריות כמו סין, רוסיה, איראן וקטאר ואינה יכולה להילחם בחזית זו באמצעים אזרחיים בלבד, שכן אין לעמותה כזו או אחרת או למשרד ממשלתי יכולת לנצח חזית מאורגנת של מעצמות.[8][9][10][11][12]

חמאס כזרוע מבצעת של מלחמת התודעה כנגד ישראל

ארגון החמאס הטמיע את הלוחמה הפסיכולוגית ("חרב נפסיה" או "חרב אל-עצבאת" בערבית) כמרכיב מרכזי באסטרטגיה שלו הרבה לפני מתקפת ה-7 באוקטובר.

חמאס השכילה להבין שבמלחמת התודעה ישנן שלוש חזיתות שבהן עליה לפעול: א. החזית הישראלית שמטרתה החלשת העם הישראלי על מנת שיפעיל לחץ על ממקבלי ההחלטות שלו. ב. החזית הערבית – יצירת הזדהות בקרב המדינות הערביות על מנת שיתמכו בחמאס ויעזרו לה במאמציה להביס את ישראל. ג. השפעה על העולם המערבי - על מנת שיפעיל לחץ על ישראל להפסקת המלחמה ולכניעתה דרך חרמות, אולטימטומים ולחץ בינלאומי.

אנו נתמקד בחזית התודעתית העולמית. אם תחילה חמאס הבינה במדויק על מי עליה להשפיע, לאחר מכן הבינה מהו המסר שהיא רוצה להציג: ניצול האסימטריה המובנית בסכסוך לבניית נרטיב של "דוד נגד גוליית". הצגת ישראל כמעצמה צבאית דכאנית אל מול התנגדות פלסטינית "לא אלימה" שמהדהדת היטב את שיח זכויות האדם המערבי ותיאוריות פוסט-קולוניאליות. [13]

ולבסוף חמאס הבינה כיצד היא רוצה וצריכה להדהד את המסר הזה: הארגון מפעיל רשת מורכבת של אתרים, חשבונות מדיה חברתית וקבוצות תמיכה בינלאומיות. מערכת זו מנצלת עיתונות אזרחית, ארגוני חזית ומוסדות פסאודו-אקדמיים המעניקים מראית עין של אובייקטיביות למסרים אידיאולוגיים.

לדוגמה: ערוצי הטלגראם של חמאס צמחו במהלך המלחמה – ערוץ גדודי עז א-דין אל-קסאם הגדיל את מספר עוקביו פי שלושה ל-647,000, בעוד ערוץ "עזה עכשיו" זינק מ-344,000 ל-1.9 מיליון עוקבים.[14] אך לא רק כך, חמאס בתמיכה איראנית, השתמשו בצבא בוטים שנועד להשפיע על דעת הקהל, בתקיפות סייבר, בעיוות נתוני אמת, בתקיפה פרסונאלית של חיילים ותומכי ישראל דרך הרשת, באיסוף מידע על אנשים פרו ישראלים על מנת להשתיק אותם, בתשלום עקיף למשפיענים על מנת שיהדהדו את המסר הפלסטיני, בזיוף מידע והפצתו ועוד דוגמאות רבות בכדי להשפיע על דעת קהל העולמית בצורה הרחבה והעמוקה ביותר.

הפעולות התודעתיות של חמאס זכו לאפקט שהם כיוונו אליו, לחץ בינלאומי גובר על ישראל, מחאות אלימות כנגד ישראלים ויהודים, לחץ אנטי ישראלי על מקבלי ההחלטות במדינות המערביות, פגיעה בכלכלה הישראלית, חרמות, התבטאויות אנטי ישראליות רחבות היקף מהאדם הפשוט, דרך מפורסמים ועד לפולטיקאים. גל אנטישמיות רחב שטף את העולם. כלומר האנטישמיות תמיד הייתה שם, רדומה במקצת, אך הפעילות האנטי ישראלית של חמאס ואיראן יצרה קרקע פוריה שאיפשרה לאנטישמיות לצמוח. [15][16][17][18]

השאלה שעולה היא, מדוע מדינת ישראל לא השכילה להבין שזוהי חזית לכל דבר. חזית שדרושה בה רמה גבוהה של מניפולציות, תחבולות ופעילויות מהירות ומדויקות ששורשיהן בתוכנית אסטרטגית סדורה. חזית סדורה ואחידה שמשלוות פסיכולוגיה, יכולות טכנולוגיות, יכולות צבאיות ויכולות שיווקיות, שכן הלגיטימיות הבינלאומית של המדינה תלויה בחזית זו. לגיטימיות שתאפשר את המשך הלחימה בחמאס וביתר אויביי המדינה.

ממדיניות הגנתית למדיניות התקפית ישראלית – יש צורך "בהורדת הכפפות"

ההיסטוריה הישראלית רצופה בכשלי הסברה בלתי פוסקים. אחת הדוגמאות הבולטות הינה פרשת מוחמד א-דורה, הילד הפלסטיני בן ה-12 שלכאורה נהרג מירי צה"ל בתחילת האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000. לאחר 13 שנים, פרסמה ועדת בדיקה ממשלתית בראשות השר יובל שטייניץ דו"ח שקובע כי ישנן ראיות לכך שהילד לא נפגע מהקליעים, וכי בסרטון המלא שלא שודר בתקשורת א-דורה נראה חי בסוף האירוע. הדו"ח ערער על אמינות הדיווח ששודר בתחנת הטלוויזיה הצרפתית "פראנס 2", שהפך את א-דורה לסמל האינתיפאדה והוביל למהומות קשות. הפרשה מייצגת כישלון הסברתי משמעותי לישראל, שבתחילה לקחה אחריות על מותו של הילד ורק מאוחר יותר ערערה על הנרטיב שכבר השתרש בתודעה העולמית.

במהלך מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006, ממשלת ישראל בראשות אהוד אולמרט ביצעה שגיאות חמורות בניהול ההסברה. הכשל המרכזי היה אי-לקיחת  גופי תקשורת בינלאומיים לאזור הלחימה, מה שהוביל להסתמכות התקשורת על תדרוכי צה"ל בלבד, בעוד הסיפור מהצד השני סופר על ידי כתבים שהתבססו בביירות והציגו את הנרטיב הערבי. הטכנולוגיות החדשות, כולל טלפונים סלולריים ושידורי לוויין טלוויזיוניים, אפשרו גישה מיידית ממקומות רבים, אך ישראל לא השכילה לנצל זאת. ועדת חקירה שמונתה אחרי המלחמה מתחה ביקורת נוקבת על כל מאמצי ההסברה של ישראל, וציינה את חוסר התיאום והיעדר אסטרטגיה אחידה.

כישלון הסברתי משמעותי נוסף התרחש במהלך מבצע עופרת יצוקה בעזה בשנת 2008. התקשורת הזרה לא הורשתה להיכנס לרצועה במשך ימים רבים, דבר שהוביל להפצת מידע שקרי שלא ניתן היה לאמת. ההסברה הישראלית לא הצליחה לספק נרטיב חלופי אמין, מה שיצר ואקום תקשורתי שמולא על ידי מקורות פלסטיניים. התוצאה החמורה של כישלון זה הייתה דו"ח גולדסטון, שהאשים את ישראל בפשעי מלחמה וגרם לנזק תדמיתי חמור.

דוגמה נוספת ממלחמת חרבות ברזל הינה אירוע שהתרחש ב-17 באוקטובר 2023, בעקבות פיצוץ בבית החולים אל-אהלי. חמאס הפיץ במהירות טענה כי ההתפוצצות נגרמה מתקיפה אווירית ישראלית שהרגה "מעל 800 עזתים". גרסה זו אומצה על-ידי כלי תקשורת מערביים רבים, למרות שחקירות מאוחרות יותר הצביעו על כשל בשיגור רקטה של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני כגורם להתפוצצות.

מאז 2023 מדינות כמו ספרד, נורווגיה ואירלנד הכירו במדינה פלסטינית, מהלך שיכול היה להימנע על די הפצת הנרטיב הישראלי בקרב אוכלוסיית מדינות אלה במשך שנים עוד טרם תחילת המלחמה. הפולטיקאים, בהבנתם את הסנטימנט הפרו-ישראלי בקרב בוחריהם, לא היו מעבירים החלטה שכזו.

על מנת להבין מדוע ישראל נכשלת פעם אחר פעם בחזית התודעתית, תחילה נתחיל בשם: "הסברה". הסברה היא פעולה שאינה יוזמת, אלא מגיבה. שאין לה אסטרטגיה, שאין לה קווים מנחים, שאין לה יעד, פרט לתגובתיות.

ייתכן שתפיסה זו נובעת מהשינויים בתפיסת הביטחון הלאומית שעברה מגישה התקפית לגישה הגנתית. מעבר מגישה שהדגישה פעולה אקטיבית "מחוץ לגדר" לגישה של הכלת איומים, אשר התפתחה לאחר מלחמת ששת הימים. לפני מלחמה זו, דגל הצבא בגישה התקפית כיוון שלישראל אין עומק אסטרטגי והקו הראשון שלה הינו העורף. אמנם אחרי ששת הימים, כאשר נוסף שטח רב לישראל והעורף כבר לא היה ראשון, הצבא עבר לתפיסת בטחון הגנתית שנותרה עד ימינו, למרות שהשטחים של 67' כבר לא ברשותה והעורף חזר להיות החזית.[19] לא מן הנמנע שתפיסה זו תופסת גם כשמדובר בחזית ההסברתית.

הדבר חמור מכך, כיוון שמדינת ישראל אינה רואה בחזית התודעתית העולמית כחזית לכל דבר, יחד עם חזית הים, יבשה, אוויר וסייבר. היא נשענת על החברה הציבורית (מה שנקראה "דיפלומטיה ציבורית") ואינה משכילה להבין שחזית זו היא לא פחות מקריטית על מנת להשיג את יעדי המלחמה. בעוד ארגונים כמו חמאס מפתחים גישות תודעתיות אקטיביות ויוזמות אל מול העולם המערבי, מערך ההסברה הישראלי מוצא את עצמו פעמים רבות במצב תגובתי, נטול כיוון ונטול שיניים.

בחלק זה אציג את אתגרי ההסברה הישראלית וכן מודל שיוכל בתקווה לאפשר לישראל לעבור מהגנה להתקפה בחזית החמישית: החזית התודעתית העולמית. ההצעה הינה להקים גוף מתכלל אשר יפעל כזרוע אסטרטגי במערכת הביטחון, ייצור סינרגיה בין יכולות ביטחוניות-מודיעיניות לכישורי שיווק מתקדמים, וישלב הבנה אסטרטגית עם יכולת ביצוע מהירה. מבנה אינטגרטיבי זה יאפשר לישראל לשפר משמעותית את יכולותיה בזירת לוחמת המידע ויעזור לה להתמודד אפקטיבית עם אתגרי התודעה שמציבים ארגוני טרור ומדינות אויב. רפורמה מקיפה כזו תדרוש סגירה של כל מוקדי ההסברה המפוזרים במשרדי הממשלה השונים והעברת התקציבים שלהם לגוף המתכלל בתוך המערכת הביטחונית.

1. איחוד הסמכויות לגוף מתכלל תחת אחד מגופי הביטחון

האתגר המבני המרכזי של מערכת ההסברה הישראלית הוא הפיצול הארגוני והפיזור המוסדי של סמכויות ומשאבים. ערב מלחמת "חרבות ברזל", סמכויות ההסברה היו מפוזרות בין ארבעה משרדי ממשלה - חוץ, הסברה, תפוצות ועניינים אסטרטגיים. חלוקה זו, שנבעה בעיקרה משיקולים קואליציוניים ולא מתכנון אסטרטגי, יצרה כפילויות, סתירות ובזבוז משאבים. המבנה המבוזר פגע ביכולת ליצור וליישם אסטרטגיית הסברה קוהרנטית, אחידה ועקבית. אתגר זה מתעצם בהקשר של חברה דמוקרטית ופלורליסטית, שבה קיימים קולות מגוונים ולעתים סותרים, בניגוד לאחידות היחסית של המסרים מהצד הפלסטיני. [20][21] [22][23]

פתרון: הבנה כי מערך התודעה העולמי הוא חזית חמישית ועל כן יש צורך בהקמת מערכת לוחמת תודעה אפקטיבית תחת גוף בטחוני, הממוקמת ברמה היררכית גבוהה, כגוף אסטרטגי עם גישה ישירה לקבינט ולהנהגת המדינה. עליה לרכז תחת קורת גג אחת את כלל סמכויות התודעה הלאומית, כולל תקציבים ומשאבים גמישים ומהירים שכיום מפוזרים בין משרדי ממשלה שונים. למערכת זו נדרש מנדט רחב הכולל סמכות משפטית ומבצעית לתיאום והנחיית כלל גופי המדינה בנושאי תודעה. חיוני שהמערכת תכלול מנגנוני תיאום מובנים שיאפשרו עבודה משותפת עם גופי הסברה אזרחיים, גורמי תקשורת וארגונים פרו-ישראליים.

2. ניצול היתרון הטכנולוגי

הנתונים הכמותיים חושפים את עומק האתגר שעמו מתמודדת ישראל במרחב הדיגיטלי. מחקר שערך הוושינגטון פוסט מצא כי בחודש הראשון לאחר ה-7 באוקטובר, ההאשטאג #freepalestine הופיע בפייסבוק בתדירות גבוהה פי 39 מההאשטאג #standwithisrael . בפלטפורמות אינסטגרם וטיקטוק נרשמו 7.39 מיליארד פוסטים עם האשטאגים פרו-ישראליים לעומת 109.61 מיליארד פוסטים עם האשטאגים פרו-פלסטיניים - פער של פי 15 לטובת התוכן הפרו-פלסטיני. במקביל, נרשם זינוק של 919% בתוכן אנטישמי בפלטפורמת  X. [24][25] כלומר שאל מול מעט מתומכיה של ישראל עומדים מיליוני שונאיה.

פתרון: כאשר מפלחים את אוכלוסיית העולם ישנם: א. תומכי ישראל ב. שונאי ישראל. ג. אוכלוסייה ניטרלית שניתן לשכנעה והיא הרוב. שתי האוכלוסיות הראשונות אינן רלוונטיות ואין טעם או צורך לשכנען. האוכלוסייה שכן ניתן לשכנע הינה האוכלוסייה השלישית ולישראל יש הטכנולוגיה המומחים לכך.

בתור אומת ההיטק, לישראל הכלים הטכנולוגיים להשפיע במרחב האינטרנטי. הבסיס הטכנולוגי של המערכת צריך לכלול מערכות ניטור מתקדמות עם כלים לניטור שיח ברשתות, זיהוי מגמות ואיתור מוקדם של משברים פוטנציאליים. יש להטמיע מערכות בינה מלאכותית לזיהוי וניתוח תעמולה עוינת ולהתאמת מסרים לקהלי יעד שונים. המערכת צריכה להתבסס על תשתית סייבר הגנתית והתקפית חזקה שתאפשר התמודדות עם דיסאינפורמציה וזיהוי בוטים ופרופילים מזויפים. בנוסף, נדרשות פלטפורמות הפצה שישמשו כתשתיות להפצה מהירה וגלובלית של מסרים בשפות שונות.

לא רק זאת אלא שהמערכת צריכה ליזום מתקפות על גורמים עוינים, על שליחי שקר ומפיצי אנטישמיות, היא צריכה להפיץ את הנרטיב הישראלי בכל מוקד ובכל דרך שנקבע על ידי הדרג המדיני והצבאי וצריכה לעשות זאת בכל הכלים העומדים לרשותה, לא רק בזמן מלחמה, אלא בשוטף ולקראת המערכות הבאות.

3. קביעת אסטרטגיה והתאמת המסרים לפי קהלי היעד

לישראל אין אסטרטגיה אחידה והיא מתקשה להתאים את מסריה לקהלי יעד מגוונים ברחבי העולם. בעוד שהתקשורת לקהל המקומי-ישראלי מדגישה היבטים ביטחוניים ולאומיים, אותם מסרים עלולים להתקבל באופן שלילי בקהלים בינלאומיים המונעים מערכים ליברליים והומניטריים.[26]

פתרון: האסטרטגיה צריכה להיות מוכתבת מהדרג המדיני ומתורגמת על ידי הדרג הצבאי הבכיר. הצוות במערכת לוחמת תודעה חייב להיות רב-תחומי, המשלב אנשי תודעה פסיכולוגית, אנשי ביטחון ומודיעין לצד מומחי שיווק, תקשורת ומדיה חברתית אשר יוכלו לתרגם אסטרטגיה זו למסרים על פי קהלי יעד. יש לפתח צוותים ייעודיים עם מומחיות רב-לשונית המאופיינת בשליטה בשפות ותרבויות היעד השונות. המערכת צריכה לכלול אנשי מקצוע עם יכולות טכנולוגיות מתקדמות, המתמחים בניתוח מידע, בינה מלאכותית, הפקת תוכן והתמודדות עם דיסאינפורמציה. מרכיב חיוני נוסף הוא שילוב ידע אקדמי-מחקרי באמצעות חוקרים מתחומי פסיכולוגיה חברתית, תקשורת המונים ולימודי תרבות.

4. פתרון המתח בין תגובה מיידית לתגובה מבוססת-עובדות

אחד האתגרים המשמעותיים ביותר בלוחמת המידע העכשווית הוא הפער בין התגובה המיידית לבין התגובה המבוססת-עובדות. בעוד שחמאס יכול להפיץ טענות ללא אימות מיידי, התגובה הישראלית מחייבת לעתים תהליכי בדיקה וחקירה ממושכים יותר. בעוד חמאס, כארגון לא-מדינתי, נהנה מסטנדרטים מופחתים של שקיפות, אמינות ודיוק, ישראל כמדינה דמוקרטית מערבית נדרשת לעמוד בסטנדרטים גבוהים יותר של אמינות, שקיפות והוכחה פוזיטיבית לטענותיה.[27]

פתרון: המערכת חייבת לכלול יחידת תגובה מהירה הפועלת 24/7 לניטור ותגובה למשברים תודעתיים מתפתחים. לצד זאת, נדרש מרכז מחקר אסטרטגי שיתמקד בפיתוח ועיצוב נרטיבים ארוכי וקצרי טווח התואמים את האינטרסים הלאומיים. על המערכת לפתח יכולות הפקה עצמאיות הכוללות אולפנים, צוותי עיצוב ועריכה, ויכולות הפצת תוכן רב-פלטפורמתי. במקביל ליצירת תוכן, עליה לנסות לחסום כמה שיותר ניסיונות הפצת מידע מוטעה על ידי האויב. במקביל צריכה ישראל לשאוף לכך שהנרטיב שלה יהיה ראשון בזירה הדיגיטלית. גם אם לא ישירות מפי המדינה, הנרטיב הישראלי צריך להיות מופץ על ידי גורמים שלישיים, שאינם המדינה, במהירות על מנת להיות ראשונים, גם במחיר הטעות.

5. העברת הסמכות לאנשי מקצוע

חוסר התאמה בין המיומנויות הנדרשות להתמודדות עם אתגרי לוחמת המידע המודרנית לבין המיומנויות הקיימות בשירות המדינה מהווה אתגר מרכזי נוסף. משרדי הממשלה, על פי מבנם ואופי הכשרת עובדיהם, אינם ערוכים להתמודדות עם אתגר שהוא בעיקרו היברידי - משלב אלמנטים של ביטחון לאומי, פסיכולוגיה חברתית ושיווק אסטרטגי.

עובדי מדינה שהוכשרו לבירוקרטיה ממשלתית ולדיפלומטיה מסורתית מתקשים להתמודד עם האתגרים המורכבים שלוחמת המידע מציבה. הם אינם אנשי ביטחון המכירים את עקרונות הלוחמה הפסיכולוגית ואת דפוסי הפעולה של ארגוני טרור במרחב התודעתי, ובמקביל אינם מומחי שיווק דיגיטלי עם יכולת להפעיל קמפיינים אפקטיביים ולהגיב במהירות למשברים תקשורתיים. בנוסף, כלפי העולם, דיפלומט המייצג את מדינת ישראל אינו נחשב אמין.

הפער בין המיומנויות הנדרשות לקיימות בולט במיוחד בתחומי המדיה החברתית והתקשורת הדיגיטלית, תחומים המחייבים היכרות מעמיקה עם פלטפורמות דינמיות, אלגוריתמים מתעדכנים ותבניות התנהגות רשתיות מתפתחות.[28]

פתרון: הצוות במערכת לוחמת תודעה חייב להיות רב-תחומי, המשלב אנשי תודעה פסיכולוגית, אנשי ביטחון ומודיעין לצד מומחי שיווק, תקשורת ומדיה חברתית. יש לפתח צוותים ייעודיים עם מומחיות רב-לשונית המאופיינת בשליטה בשפות ותרבויות היעד השונות. המערכת צריכה לכלול אנשי מקצוע עם יכולות טכנולוגיות מתקדמות, המתמחים בניתוח מידע, בינה מלאכותית, הפקת תוכן והתמודדות עם דיסאינפורמציה.

6. התייחסות לחברה האזרחית כעלים של העץ ולא כשורשיו

אתגר מערכתי נוסף הוא הישענות יתר על החברה האזרחית במערך ההסברה. במהלך מבצע "חרבות ברזל" פעלו למעלה מ-70 ארגונים שונים במאמצי הסברה. למרות שמעורבות אזרחית זו מהווה חוזקה מסוימת של החברה הישראלית, היא אינה תחליף למערכת הסברה ממשלתית-ביטחונית מקצועית ומאורגנת, אלא לכל היותר משלים לה.

הבעייתיות בהישענות על ארגוני חברה אזרחית נובעת ממספר גורמים: מחסור במיומנות מקצועית בתחום לוחמת התודעה, היעדר הידע המודיעיני והאסטרטגי הנדרש להבנת התמונה המלאה, חוסר ההמשכיות הארגונית בפעילות הארגונים שקמים לעתים אד-הוק כתגובה למשבר ספציפי, והיעדר קואורדינציה אסטרטגית בין הגופים השונים. כתוצאה מכך, כל ארגון מוציא מסרים משלו, לעתים בסתירה למסרים של ארגונים אחרים או למסרים הרשמיים של המדינה. תופעה זו אינה חדשה ומאפיינת את מערך ההסברה הישראלי בעימותים האחרונים. [29]

פתרון: הגוף המתכלל יהיה הגוף המרכזי שקובע את האסטרטגיה ופועל במגוון הדרכים על מנת לנצח בחזית החמישית. הגופים האזרחיים יהיו תוספת ולעיתים אף הפנים של חזית זו. חיוני שהמערכת תכלול מערך תיאום והפעלה שיאפשר תיאום, הכוונה של ארגוני הסברה אזרחיים ואושיות רשת תחת אסטרטגיה אחודה. זאת לצד מערך הכשרה והסמכה לפעילים אזרחיים המעוניינים לקחת חלק בפעילות הסברה מתואמת. המערכת צריכה לפתח ולתחזק בנק תוכן מרכזי שישמש כמאגר חומרים להפצה מסונכרנת על ידי כלל הגורמים הפועלים בזירה התודעתית.

לסיכום

כפי שהתברר למדינת ישראל אחרי ה-7 לאוקטובר, מדיניות ההכלה והתגובה אינה עובדת ואף מסכנת את חיי אזרחי המדינה. אותה המסקנה צריכה להיות מולבשת גם על החזית התודעתית. ישראל צריכה לעבור מתגובתיות ליוזמה. יוזמה מתוכננת ומנוהלת שיש לה אסטרטגיה צבאית כמו לכל שאר החזיתות, שמשלבת כוחות בין גופים שונים על מנת להצליח במשימתה, שמבינה שהפסד בחזית זו ישפיע על השגת יעדי המלחמות והמבצעים העתידיים. גוף שאינו מפחד להשתמש בכל הכלים הטכנולוגיים, המודיעינים והאנושיים שברשותו על מנת לנצח במאבק כה חשוב. כמובן ששינוי כזה יתקל בחסמים רבים מצד משרדי ממשלה שלא ירצו לוותר על הסמכויות והתקציב שלהם ועל כן איני שוגה באשליות שהדבר קל ליישום, אך כצעד ראשוני, בואו נתחיל לקרוא לחזית זו – חזית התודעה ונזנח מעתה והלאה את המונח: הסברה.

[1] Castells, M. (2004). Informationalism, networks, and the network society: A theoretical blueprinting. In Castells (Ed.) The network society: a Cross-Cultural Perspective. Northampton, MA: Edward Elgar

[2] Mabima, J. (2018). Social networking sites as a tool of psychological operations: a case study. SSRN.

[3] Pratkanis, Anthony, & Aronson, Elliot. Age of Propaganda:The Everyday Use and Abuse of Persuasion (New York: Holt Paperbacks, 2001). pp. 167–173

[4] Qualter, Terence H. Propaganda and Psychological Warfare (Studies in Political Science. New York: Random House, 1962)

[5] Hageback, N., & Hedblom, D. (2021). AI for digital warfare. Crc Press.

[6] Karlins, Marvin, & Abelson, Herbet I. Persuasion: How Opinions and Attitudes Are Changed (New York: Springer, 2nd edition, 1970). pp. 41–67

 [7] Hageback, N., & Hedblom, D. (2021). AI for digital warfare. Crc Press.

[8] Schechner, S, et al (2023, December 22). TikTok becomes battleground in Israel-Gaza war. The Wall Street Journal. https://www.wsj.com/tech/tiktok-israel-gaza-hamas-war-a5dfa0ee

[9] Lim, L., & Bergin, J. (2018, December 7). Inside China's audacious global propaganda campaign. The Guardian. https://www.theguardian.com/news/2018/dec/07/china-plan-for-global-media-dominance-propaganda-xi-jinping

[10] Franke, U. (2015). War by non-military means: Understanding Russian information warfare. Totalförsvarets Forskningsinstitut – FOI.

[11] Silver, L. (2025, April 8). How Americans view Israel and the Israel-Hamas war at the start of Trump's second term. Pew Research Center. https://www.pewresearch.org/short-reads/2025/04/08/how-americans-view-israel-and-the-israel-hamas-war-at-the-start-of-trumps-second-term/

[12] Merlin, O. (2024, May 20). Major bot networks promote anti-Israel influencers on X, report finds. Jerusalem Post. https://www.jpost.com/international/article-801885

[13] Rubinstein-Shemer, N. (2025). 'Close but no Cigar’: Hamas’s psychological warfare against Israel between 2014 and 2023. Middle Eastern Studies, 61(1), 1-17.

[14] Weimann, G., & Weimann-Saks, D. (2024). Coping with Hamas’s psychological warfare during the Gaza War. Studies in Conflict & Terrorism, 1-20.

[15] Rubinstein-Shemer, N. (2025). 'Close but no Cigar’: Hamas’s psychological warfare against Israel between 2014 and 2023. Middle Eastern Studies, 61(1), 1-17.

[16] Hasson Nir and Stern Yoav, “The Unreported Battle With Hamas: Psychological Warfare”, Haaretz, (January 13, 2009). https://www.haaretz.com/2009-01-13/ty-article/the-unreporte d-battle-with-hamas-psychological-warfare/0000017f-f66d-d460-afff-ff6f57050000

[17] Seo, H. (2014). Visual propaganda in the age of social media: An empirical analysis of Twitter images during the 2012 Israeli–Hamas conflict. Visual Communication Quarterly, 21(3), 150-161.

[18] Schleifer, Ron “The 2018–19 Gaza Fence Clashes: A Case Study in Psychological Warfare”, Israel Affairs, 28 (2022): 357–372, p. 357

[19] שי, ח. (2024, אוקטובר 9). המהפכה במדיניות ההגנה הלאומית שגרמה לתבוסת צה"ל ב-7 באוקטובר. ישראל 2.0 https://www.misgavins.org/shai-the-revolution-in-national-defense-policy/

 [20] ניר, ע. (2024, יוני 14). כישלון ההסברה הישראלית | למה הפסדנו את הקרב על התודעה של העולם - עוד לפני שהוא התחיל?. מאקו https://www.mako.co.il/news-world/2024_q2/Article-3e0b55126441091027.htm

[21] שפירא, א. (2023, אוקטובר 22). כישלון משרד ההסברה במלחמת "חרבות ברזל" ממחיש עד כמה פסול פיצול משרדי הממשלה. המכון הישראלי לדמוקרטיה https://www.idi.org.il/articles/51112

[22] Nawaz, F. (2025). Psychological Warfare in the Digital Age: Strategies, Impacts, and Countermeasures. Multidisciplinary Journal of Future Challenges, 2(1), 21-30.

[23] Medzini, M. (2012). Reflections on Israel's Public Diplomacy. Bulletin du Centre de recherche français à Jérusalem, (23).

[24] מורד, א. (2024, נובמבר 18). השורשים העמוקים של כישלון ההסברה הישראלית. מקור ראשון. https://www.makorrishon.co.il/opinion/797067/

[25] Nawaz, F. (2025). Psychological Warfare in the Digital Age: Strategies, Impacts, and Countermeasures. Multidisciplinary Journal of Future Challenges, 2(1), 21-30.

 [26] Ibid

[27] Weimann, G., & Weimann-Saks, D. (2024). Coping with Hamas’s psychological warfare during the Gaza War. Studies in Conflict & Terrorism, 1-20.

[28] Ibid

[29] מורד, א. (2024, נובמבר 18). השורשים העמוקים של כישלון ההסברה הישראלית. מקור ראשון. https://www.makorrishon.co.il/opinion/797067/