אני עוד ישנה אחרי לילה של טיסות. כדור מכורבל אל תוך שמיכה. אתה נכנס בשקט, קרן אור חודרת את הדלת. על השולחן אתה מניח שתי כוסות קפה. צועד אל החדר. מזכיר לי את "אחכה לך כמו נעליך". מסתכל עלי שניות ארוכות. ריח האפטרשייב שלך. חנות שמזכירה אירופה. אתה נכנס מתחת למצעים. נשיקה קלה על הצוואר. "בוקר טוב." אתה לוחש. אין לי עוד בקרים כאלו. רק זכרון אליו אוכל להתעורר. אבל עם כל בוקר (ובהעדרך יש פתאום כל כך הרבה בקרים) אני קצת פחות עצובה. קצת יותר מבינה. הנה, הבוקר לכמה דקות, לא חשבתי עליך.
Comments