מסכים

סופי התעוררה כהרגלה באמצע הלילה. הזיעה הקרה נוטפת חרישית ממצחה. שערה השחור פרוע. היא פערה את שפתיה קלות וסגרה אותן, כך כמה פעמים. מסביבה החושך של החדר והחום של חודש יולי.

אצבעותיה ליפפו את הטלפון הנייד שלה. היא בדקה אם הודעה נכנסה ממנו. ריק. הוא התחבר פעם אחרונה כשהפסיקו להתכתב ב-22:35. היא נכנסה לוואטסאפ- נראה לאחרונה ב-23:45. הלב שלה החל לדפוק. הנייד צמוד לפרצופה, האור היחיד בחדר. היא בדקה את הלייקים האחרונים שעשה בכל ששת האקאונטים שלו.

הטלוויזיה בסלון נפתחה. אור זר פלש אל מרחב החושך שלה. ערוץ הפורנו הדהד חזק ברחבי הבית הקטן. השחקנית גנחה בקול בזמן שהבחורה מתחתיה, שמה סיוון, הייתה עסוקה בלרדת לבחורה אחרת בשם גילי.

"תצאו לי מהבית." צרחה עליהן סופי מחדר השינה. "תצאו!" היא יצאה מהמיטה. לגופה רק תחתונים שקנה לה שחורות. אדומות. אפורות מחנות יוקרתית בשדה התעופה.

היא עברה על פני תעודת ה"דוקטור לפיזיקה" שלה ועל פני אוסף המסיכות הונציאניות שעיטרו את הקיר. רגליה משקולות על הרצפה. היא נעמדה מול המסך. "תצאו. בבקשה." קולה של סופי עבר מתקיפות לתחינה שקטה שכזו. גילי התחלפה במיכל שהתחלפה ברחל.

סופי התיישבה מול המסך על הרצפה, רגליה משוכלות. עיניה מפוקסות קדימה. ידה על שד שמאל, מנסה לחמם את הקור שהתפשט ברחבי בית החזה. שלושת הנשים קמו באחת מהמיטה והסתכלו ישירות עליה. גם הן הניחו את ידן על שד שמאל, פניהן מטושטשות.

"את מסתירה לי." ליאם אורנשטיין עמד מאחוריה. היא הרימה את ראשה וראתה את הגבר שלה, צמוד אליה, מביט במסך.

"סליחה." סופי השפילה מבט.

"לעולם אל תתנצלי." הוא אמר, מבטו עדיין אל שלושת הנשים המפוקסלות. ואז הוא ניתק את עיניו מהן. הירוק של מבטו כאור מסנוור בחושך של הסלון. הוא הושיט לה יד. היא נענתה והוא הרים אותה מהרצפה.

ליאם חיבק אותה חזק והחל לרקוד איתה ברחבי החדר. מניף אותה ימינה ושמאלה, מסחרר אותה לצדדים. סופי צחקה והטתה את ראשה לאחור. הוא הניח אותה על הספה והתיישב רחוק ממנה, בספה שבצד השני של החדר.

"מי היום?" שאלה סופי.

פניו של ליאם נעלמו והתחלפו בפניו של גרשון אולמן. הקור בחזה של סופי התגבר, היא הרימה את ידה שוב אל חזה, כך עשו גם שלושת הנשים בתוך המסך. גרשון פשט את בגדיו במהירות. סופי הרגישה את הרטיבות שבין רגליה.

"בוא אלי." אמרה לו. הוא התקרב אליה בצעדים איטיים. הוא רכן על ברכיו, יורד לגובה שלה. תוך כדי שהוא פותח את רגליה בידיו, התחלפו פניו לאלו של אופיר רובין. היא ראתה את הדוק הדק שעל עיניו, היא לא הצליחה להגיע אל נפשו.

הנשים, פניהן ברורות, אלו של השכנה, של הסטודנטית, של האישה העשירה, של הקולגה התחילו לגנוח יחד. קולותיהן כמזמור כנסייה לאלוהים ולשטן.

היא סגרה את רגליה באחת. "תחבק אותי." היא לחשה. הוא כרך את זרועותיו סביבה. ספרי הילדים שקנה לה החלו להתעופף בחדר.

"לא אתן לך ליפול." הוא אמר.

"חזק יותר." פקדה עליו, קולה ארסי.

הוא הידק אחיזתו בה ביד אחת ועם היד השנייה משך את שערה לאחור.

"חזק יותר." סופי השתנקה מבעד לאחיזתו. היא החלה לאבד הכרה.

סופי התעוררה במיטתה. הזיעה הקרה נוטפת חרישית ממצחה. שערה השחור פרוע. היא פערה את שפתיה קלות וסגרה אותן, כך כמה פעמים. מסביבה החושך של החדר והחום של חודש יולי.

הגניחות מהטלוויזיה של שתי נשים נשמעו כמו קריאות לעזרה. עמוקות מהגרון, מהנפש. על מיטתה ספרי ילדים שקראה בהם לפני השינה. על ברכיה הספר "חיבוק" של גרוסמן. היא הסיטה את השמיכה ממנה והורידה את שתי רגליה מהמיטה. נשימה עמוקה. בצעדים כבדים כברזל היא גררה את עצמה לסלון, עוברת על פני תעודת ה"דוקטור לפיזיקה" ואוסף המסיכות שעל הקיר. כולן היו הפוכות.

אבנר ישב על הספה. לבוש בג'ינס ובחולצת הטישרט ובאפטרשייב של חנות אירופאית.

"תעמדי שם." הוא החווה עם ראשו לכיוון הטלוויזיה.

סופי נעמדה ליד שורת הנשים שבמסך.

"תעמדי כמוהן." הוא אמר.

סופי הסתכלה על המסך ואז סידרה את עצמה. רגליים פסוקות.

הוא העביר מבטו בין הנשים. פניו התחלפו מאבנר לרון רנטיק. הוא התקרב אליה. הקור בבית החזה החל להתפשט והיא החלה לרעוד. גבוה ממנה בשני ראשים לפחות. הוא הניח את ידו בין רגליה. היא שמטה את ראשה לאחור. הנשים לידה החלו לגנוח.

סופי החזירה את מבטה אל עיניו הזוהרות בחושך והושיטה את יד ימין אל פניו. היא תפסה את לשונו ומשכה אותה מטה. הוא ירד אל ברכיו מולה. היא הובילה את לשונו אל בין רגליה. ידה השנייה התלפפה סביב עורפו, ציפורניה חודרות את הבשר, טיפות הדם נוטפות על רצפת העץ. הנשים בטלוויזיה נגעו האחת בשניה והחלו לצרוח.

סופי התעוררה במיטתה. הזיעה הקרה נוטפת חרישית ממצחה. שערה השחור פרוע. היא פערה את שפתיה קלות וסגרה אותן, כך כמה פעמים. מסביבה החושך של החדר והחום של חודש יולי.

האינסטגראם עוד פתוח בנייד שלה על שעת הפעילות האחרונה שלו. היא שמעה גניחות של בחורה מהסלון. הטלוויזיה הייתה כבויה. היא קמה במהירות מהמיטה. ג'וש רכן מעל אישה עם פנים מפוקסלות. הקור של בית החזה כמעט הפיל אותה ארצה. היא הרימה את יד שמאל אל חזה בכדי לחמם את האזור. ביד ימין היא תפסה את אחת מהמסיכות וזרקה אותה עליו. הבחורה נעלמה. הוא התיישב והגן על עצמו בידיו.

"לך." סופי חרחרה בגועל. "לך." היא תפסה במסיכה נוספת וזרקה עליו.

המסיכה פגעה בבית החזה שלו ונפלה ארצה. הוא התכופף והרים אותה, לא מוריד את עיניו הזוהרות הירוקות ממנה. הוא הניח את המסיכה על פניו. היא התאימה בדיוק. הוא החל להתקדם לכיוונה.

לבה של סופי הלם בחזה והזיעה החלה להיאגר שוב על המצח. הוא תפס בצווארה והידק את אחיזתו. היא הושיטה את ידה אל מכנסיו והחלה לפתוח את החגורה. "חזק יותר." היא אמרה בעודו מצמיד אותה לרצפה וקורע ממנה את תחתוניה. "חזק יותר." היא רואה רק את העיניים.

המסך נדלק. שש נשים עומדות עירומות מולה. הן עונדות מסיכות של רון, של ליאם, של ג'וש, של גרשון, של אבנר, של אופיר. עיניהן כבויות. אותו איש לכל אחת.

"אני אוהב אותך." הוא לחש.

"אני יודעת." היא ענתה מבעד ללפיתתו. עיניה נעצמות.

סופי התעוררה באמצע הלילה.