היא אמרה, והסתובבה הנה והנה על הדשא הלח.
הוא הסתכל על השמים ואז עליה ואז על השמים ואז עליה.
גם את, הוא אמר.
אתה רואה את הצורות? היא שאלה. כמו דובונים קטנים שבאים לעלות חיוך בחורף קר שכזה.
הוא שוב הסתכל על השמים ואז עליה ואז על השמים ואז עליה וצלל בבת אחת וחיבק אותה עד שבקושי יכולה הייתה לנשום.
גם את. אמר ושחרר את אחיזתו.
אבל הם עוד מעט יתפוצצו. היא אמרה. וסערה תשרור בהם.
הוא נשכב על הדשא, ראש ליד ראש, אוחז בידה.
גם את. הוא השיב וחייך אליה.
אבל אתה תהיה כאן כשזה יקרה?
תמיד. השיב והביט בעננים. כמה הם יפים היום, את לא חושבת?
גם אתה. היא ענתה.
Comments