top of page

Prologue

52797133_146409763040255_301186027459817

​מילים שנוגעות בנימים הקטנים של הנפש. לא באריכות, לא בהגזמה, אלא בדיוק, בכנות, רגש.

עקבו אחריי

  • Facebook - Black Circle
  • Instagram - Black Circle

הרשמו לקבלת עדכונים

פריז של עוד כמה שנים.

אני יושבת בבית קפה שכיסאותיו פונים אל הרחוב. נגן קלרינט עומד בפינה ומשב רוח קליל מרחף בין הגברות בשמלות האופנתיות ובין הגברים העדינים למראה. המלצר פונה אלי בצרפתית. אני מחייכת. הוא מחייך חזרה ושואל באנגלית אם ארצה עוד קפה. עוד מעט אני עונה, וחוזרת לבהות ברחוב הקטן עם המוזיקה. ואז הוא מגיע. הוא מחפש, אך טרם הבחין בי. כמה שנים עברו מאז. הוא לא השתנה. הלב. כאילו והיה לו חיים משלו, דוהר ודוהר. כשהוא מבחין, אני מזהה את שבריר השניה של המבט המשתנה, של הלומת הגוף, ואז הוא ממשיך, כאילו ולא קרה דבר. כאילו שלא אני ולא הוא סונוורנו באור בוהק. עיוורון. הוא מתיישב. אנחנו שותקים זמן רב. הנפש שלו עדינה עדינה מולי. הוא נושם עמוק, מריח את הבושם. "עכשיו, כבר מותר לאהוב אותך?"





73 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating
bottom of page