את מרלין (או בשמו המקורי והכבד מידי "מידת האכזריות") כתבתי בחודש. חודש שבו ישבתי מבוקר ועד ערב ולא זזתי מהכיסא. חלמתי, חייתי ונשמתי את הדמויות, את העלילה. והייתי שקועה לגמרי בספר ומה יקרה בו. הייתי מטיילת עם הכלבה שלי והראש בכלל לא היה שם, אלא בסקרנות הבוערת של מה יקרה הלאה.
אבל זה היה השלב הראשוני, הבוסרי. להקיא את העלילה המסובכת, את כתיבת הרצף הזו, לדף. ספר זה בטוח לא היה עדיין. אולי בליל של רעיונות, רגשות, חוויות.
הייתה הראשונה לקרוא ולומר לי, לכי ל: Mayan Rogel.
כך היה. חוששת מאוד, מעין ואני נפגשנו לכוס קפה במרכז שוסטר. לא עברו עשר דקות והבנתי שאני בידיים טובות. טובות מאוד.
מעין המציאה שיטה שנקראת "פיצוח סיפור". הכוונה (מתוך האתר שלה): ליווי וייעוץ כתיבה ממוקד, המבוסס על ניתוח מבני מקיף של עלילה, דמויות, קצב, ומהלכי עלילה. תהליך אינטנסיבי ויעיל המיועד לכותבים בתהליכי עבודה על יצירה ארוכה.
היא ניגשה לעבודה והחלה לפרום בעדינות, ברגישות אך בנחישות את קווי העלילה הפתלתלים, את הרעיונות, את החוזקות ואת החולשות, את הדמיות ואת האווירה. ואני לא יכולתי להאמין עד כמה מדוייקת היא הייתה ועד כמה קשובה. בלי לשפוט, בלי לקטול, בלי להרים גבה, אלא רק בעזרת הבנה עמוקה של מהו סיפור וכיצד לבנות אותו. מקצועיות נטו.
לאחר ההערות שלה, ישבתי שעות בלתקן, לשנות, לחדד, למחוק, לכתוב, ובעיקר להעז.
תהליך הפיצוח יכול להיות קצר או ארוך. לי לקח שלוש שנים כדי להביא את הספר לאן שהוא היום. ועדיין, הוא רק בתחילת תהליך ההוצאה לאור.
שלוש שנים של שיוף, של הערות מאינספור אנשים, של לדעת מתי להניח אותו ומתי להמשיך לדחוף.
התהליך הזה מזכיר לי קצת את העבודה על הדוקטורט- שיוף מתמיד, דיוק והמון עבודה. לעיתים זה מתסכל מאוד, מתיש מאוד ולעיתים זה פשוט עובד.
מרלין עדיין לא מוכן, אבל האתר לרכישה המוקדמת כמעט שם ובקרוב יהיה לינק
Commentaires