זה פוסט שמלא בדילמות ובהתחבטות אישית.
ברגע שפרצה המלחמה, הדרך שבה היא התפרצה, הטבח הנורא הזה ב-7 לאוקטובר, הסתכלתי על הספר שלי "מרלין האדומה" ונפל לי הלב.
במרלין, הכיבוש האיראני את מדינת ישראל, מתחיל מנקודה דומה מאוד ומתאר דברים דומים.
הרגשתי שאין מקום לספר יותר. הרגשתי שאף אחד לא ירצה לקרוא תרחיש כזה שנראה פתאום קרוב כל כך.
אז הנחתי אותו בצד. לא היה לי זמן להרגיש צער עליו בגלל העומס ופשוט המשכתי הלאה.
שבועיים לתוך הלחימה והייתי חייבת איזושהי נקודת אור שתחזיק אותי בכל הרע שמסביב, מכל העומס של חמ"ל ההסברה, הייתי חייבת לברוח קצת למקום הטוב שלי. אז הרמתי שוב את הספר ועברתי על ההגהה האחרונה.
וזה עזר לי. עזר לי מאוד. להיאחז באור הזה, ביצירה הזו שהשקעתי בה חמש שנים מחיי.
ואולי מרלין היא לא דיסטופיה כבר, אבל היא כן מציאות אלטרנטיבית. מציאות אחרת ממה שקורה כאן, מציאות שלא תקרה לנו כאן - כי אנחנו ננצח.
מרלין היא לא הסיפור על איך נפלנו, אלא על הדרך למעלה, החוצה מתוך התופת והיא נתנה לי תקווה, גם כשלא היה לי במה להיאחז בשבועות האחרונים, שיש נקודות של אור בכל החושך שמסביבנו.
את הספר הקדשתי לנופלים ולחטופים של אוקטובר 7.
הורדתי את המחיר, כך שבתקופה הזו, גם אם לא אעשה רווח, לפחות אנשים יוכלו להנות מאסקפיזם מסויים.
הוא יורד לדפוס בשבוע/שבועיים הקרובים ואני מקווה שהוא יאפשר למי שיקרא אותו להבין שעם ישראל תמיד גדל ותמיד יגדל מתוך הזוועות. מחורבן לתקומה. כפי שעשינו וכפי שתמיד נעשה.
נ.ב
אם אתם מפונים מהדרום או מהצפון, ניצולים מהתופת, אנא כתבו בפרטי והספר יישלח אליכם בחינם.
Comments