כאילו והיית האל עצמו שמדבר אלי. בערגה בלתי נשלטת אני כלואה אחריך, צרורות צרורות של משפטים קושרים אותי אל הווייתך. אתה הצל והאור. אתה המקום הנסתר אליו בורחות המחשבות בסוף יום. תן לי ללגום את כולך עד שלא אהיה אחת יותר, אלא שניים. שניים בריקוד מסונכרן. שבור את הקללה שמעלי ואהוב אותי עד לשד עצמותיך, עד ללב הבשר. תהיה טורף בצייד העדין שלך אחרי. וכשלא נוכל עוד, כשהלב יזעק מבעד לסורגי המציאות, הנח לי ללכת, בחיבוק אחרון של הבנה אבסולוטית.

Comments